התחרויות האולימפיות בריו דה-ז'ניירו שהסתיימו לפני כחודש הביאו עמן שלל שיאים חדשים של שלמות ספורטיבית ואסתטיקה אנושית. לא כך בתחרויות האיגרוף, שמן הראוי היה מזמן לבטל את הגדרתן כ"ספורט".

במרבית ענפי הספורט לא מתקיים מגע פיזי בין המתחרים. לא כך באיגרוף – שבו המטרה היא לנצח את היריב ב"נוק אאוט" ולהפילו לרצפה במכת אגרוף חדה אחת בראשו. "נוק אאוט" מבחינה רפואית הוא זעזוע מוח וחמור מזה.
האנרגיה שניטחת במכת אגרוף מקצועית שקולה למאות קילוגרמים (כפי שהיא נמדדת ביחידת PSI - Pounds per Square Inch) ועוברת בתוך שבריר שנייה לגולגולתו של היריב. אנרגיה זו היא למעשה כוח תאוצה, סיבוב ותאוטה שמופעל על הגולגולת במשך זמן קצרצר, הגורם לזעזוע מוח.

זהו מצב שבו המוח, שהוא בעל מבנה רך, מטולטל בחלל הגולגולת הלוך וחזור ונחבט בו בעוצמה רבה, מצד לצד. חבלה זו גורמת לשטפי דם מיקרוסקופיים ברקמת המוח, וכך לבצקת ולקרעים בסיבים העצביים שמרכיבים את מרקם המוח. בסופו של דבר, חבלות חוזרות ונשנות כאלו גורמות לאובדן מתמשך ומצטבר של תאי עצב ולניוון רקמת המוח כולה.

בשל מבנה המוח, תאי העצב באונות המצחיות והרקתיות, שבהן מרוכזים מרבים התפקודים הקוגניטיביים, הם הראשונים להיפגע. ותאי עצב החיוניים לבקרה על ביצוע התנועה בגוף, הנמצאים בגזע המוח, רגישים במיוחד לנזק המכני המצטבר, דבר המוביל להפרעות מוטוריות. העיקרית שבהן היא מחלת פרקינסון - אחת מהפרעות התנועה הנפוצות ביותר שתסמיניה כוללים רעד, אטיות, נוקשות שרירים, הפרעות בהליכה וביציבות.

פגיעות אלו מצטברות ככל שהקריירה של המתאגרף מתחילה בגיל צעיר יותר וככל שהיא ממושכת יותר ומרובת קרבות.

את המחיר היקר הזה, שמשלמים מתאגרפים מקצועיים, סימל יותר מכל המתאגרף האמריקאי מוחמד עלי, היחיד שקיבל שלוש פעמים את התואר אלוף העולם במשקל כבד. במהלך הקריירה שלו השתתף בעשרות רבות של קרבות מקצועיים שבהם נחבל שוב ושוב בגופו ובראשו. בשנת 1971, בקרב המפורסם שבו הפסיד למתאגרף במשקל כבד ג'ו פרייזר, ספג עלי 440 חבטות שהגדיר מאוחר יותר כדבר הכי קרוב למוות שהרגיש. ב-1984, בראשית שנות ה-40 לחייו, אובחן עלי כסובל ממחלת פרקינסון מתקדמת שנוספה לה ירידה קוגניטיבית. ביוני האחרון הלך לעולמו בגיל 72. בזיכרוני חרותה היטב דמותו מכמירת הלב המתנועעת בקושי ובאטיות ומחזיקה ביד רועדת ובלתי יציבה את הלפיד בפתיחת אולימפיאדת אטלנטה ב-1996.

נקר, ציפור (צילום: אילוסטרציה)

נקר, ציפור (צילום: אילוסטרציה)

הנקר מסוגל לכרוך את הלשון סביב הוורידים הגדולים המנקזים את המוח ולגרום בכך לגודש ורידי קל של המוח. המוח הגדוש בדם "מתנפח" מעט וממלא לחלוטין את חלל הגולגולת

ההבנה כי איגרוף מקצועי גורם לנזק מוחי התגבשה לראשונה במאמר שפורסם בשנת 1928 בכתב העת JAMA, שבו תוארו מתאגרפים נחושים שנאלצו לספוג עוד ועוד מכות בראשם, עד כי נראו כמו "שיכורים ממהלומות אגרוף", מתנדנדים על רגליהם. ההסתמנות הקלינית, שהוכתרה בביטוי "Punch Drunk", התייחסה בתחילה לאטיות מוטורית מתקדמת, אובדן שיווי משקל, נוקשות שרירים ורעד. אך בהמשך הסתבר כי מדובר בהסתמנות נוירולוגית מורכבת הרבה יותר, שכוללת גם מרכיבים קוגניטיביים, כגון אטיות מחשבה, פגיעה בזיכרון והתפרצויות כעס ואלימות ללא בקרה. כ-10-20% מכלל המתאגרפים המקצועיים סובלים גם מפגיעות קוגניטיביות כגון אלו.

הכוחות הכלכליים העומדים מאחורי האיגרוף, כגון המועצה העולמית לאיגרוף (WBA) והארגון העולמי לאיגרוף (WBO), הם אדירים וקשה להאמין כי ניתן יהיה לגבור עליהם; תעשיית האיגרוף בארה"ב מגלגלת מיליארדי דולרים בשנה. במאי 2015, למשל, התקיימה בלאס וגאס תחרות איגרוף בין המתאגרף האמריקאי פלויד מייוות'ר לבין המתאגרף והמדינאי הפיליפיני מני פקיאו ומחיר כרטיס הגיע ל-7,500 דולר. יחד עם תשלום מיוחד של 4.5 מיליון מצופי טלוויזיה, ההכנסות מתחרות זו הסתכמו ב-650 מיליון דולר.

ניתן להבין אם כן כי ספורט אכזרי זה יישאר אתנו גם בעתיד הנראה לעין למרות הטיעונים הרפואיים ולמרות ניירות העמדה של הארגונים הרפואיים הגדולים בארה"ב הקוראים לחרם עליו מאז שנות ה-80.

גם בפוטבול - מיליוני זעזועי מוח בשנה

למרבה הצער, גם בענפי ספורט מגע שאינם איגרוף הסיכוי של ספורטאי לסבול מזעזוע מוח ברמה זו אחרת מגיע ל-20% בעונה. על פי הערכות, סך מקרי זעזוע המוח של ספורטאים אלו בשנה בארה"ב הוא 3-6 מיליון. בשנים האחרונות הולכת ומתגבשת ההבנה כי נזק מוחי מצטבר יכול להיגרם גם מחבלות בנאליות לכאורה שחוזרות ונשנות, כגון נגיחת ראש בכדור במשחק כדורגל. חבלות אלו מוגדרות כיום כ"נזק מוחי חבלתי מתמשך", אשר גורם לאותו ניוון רקמת המוח שמתרחש עם הזמן אצל מתאגרפים מקצועיים.

במחקר שפורסם ב-JAMA ב-1999 נמצא, כי ב-27% מבין 33 שחקני כדור רגל הולנדיים שאינם מקצועיים נמצאו הפרעות בזיכרון בהשוואה לב-7% בלבד בקבוצה של 27 שחיינים. בנוסף, ב-39% מבין שחקני הכדור רגל נמצאה הפרעה במחשבה המופשטת וביכולת התכנון, בעוד שמבין השחיינים רק 13% סבלו מהפרעה דומה.

חשוב לציין, כי נמצאה התאמה בין מספר נגיחות הראש של השחקן לבין חומרת הפגיעה הקוגניטיבית שנמצאה בבדיקתו.

משחק פוטבול בארה"ב (צילום: אילוסטרציה)

משחק פוטבול בארה"ב (צילום: אילוסטרציה)

ב-214 ספורטאים שסבלו מחבלות ראש מתונות נמצאו יותר פגיעות בשלמות תאי העצב ושלוחותיהם מאשר ב-96 נבדקי קבוצת ביקורת שלא עסקו בספורט

סקירה מקיפה בנושא, שפורסמה ב-2012 בכתב העת Journal of Neurotrauma, מצאה באמצעות בדיקת הדמיה מוחית (TWI - MRI), כי ב- 214 ספורטאים שסבלו מחבלות ראש מתונות נמצאו יותר פגיעות בשלמות תאי העצב ושלוחותיהם מאשר 96 נבדקי קבוצת ביקורת שלא עסקו בספורט.

מחקר עדכני שנערך על הפיזיולוגיה של ציפור הנקר (wood pecker) עשוי למרבה הפלא להביא לפתרון, ולו חלקי, של הנזק המוחי שנגרם עקב חבלת ספורט מתמשכת. הציפור מנקרת כל יום לערך 12,000 פעם בגזעי העצים בחיפוש אחר מזון או לצרכי קינון. מדידות עדכניות הראו כי כל ניקור נעשה במהירות של 6 מטר/שניה ובעוצמה של פי אלף מכוח הכובד (1000 G).

הרוב המוחלט של האנרגיה העצומה הזו נספג במקור, שהוא בעל מבנה גרמי בעל ייחודיות אלסטית, אך חלק קטן מהאנרגיה מועבר למוח ובכל זאת הנקר ככל הנראה אינו סובל מכאב ראש, אינו מאבד את ההכרה או הופך דמנטי.

מחקרים הראו כי לנקר לשון מפוצלת, הארוכה מאורך גופו, וכי היא מקופלת בתוך חלל הגולגולת. הנקר מסוגל לכרוך את הלשון סביב הוורידים הגדולים המנקזים את המוח ולגרום בכך לגודש ורידי קל של המוח. המוח הגדוש בדם "מתנפח" מעט וממלא לחלוטין את חלל הגולגולת. תנועתו היחסית בחלל הגולגולת, עם כל ניקור, פוחתת בהרבה וכך גם מונע הנקר מעצמו נזק מוחי חבלתי מתמשך.

לפני שלוש שנים נרשם בארה"ב פטנט לצווארון מגן (Slosh Mitigation Collar) המחקה את הפיזיולוגיה של ציפור הנקר. הצווארון יוצר לחץ קל על הוורידים היוגולריים בצוואר, מקטין את ההחזרה הוורידית מהמוח, ומעלה בכך את נפח המוח בתוך הגולגולת. המוח התפוח מעט מאבד את היכולת לתנועה בחלל הגולגולת ובכך קטן הסיכון לנזק בזמן חבלת ספורט.

במחקר שפורסם לאחרונה נמצא, כי בשחקני פוטבול שחבשו את צווארון המגן במהלך עונת משחקים לא נמצאו בבדיקת MRI סימני חבלה בחומר הלבן של המוח בעוד שבקבוצת ביקורת שלא חבשו את הצווארון נמצאו סימני חבלה כאלו גם אם לא תועדו בשתי הקבוצות מקרים של זעזוע מוח מובהק.

חברת ההזנק הישראלית ElMindA, אשר הייתה שותפה למחקר זה הראתה, במדידות שערכה בשחקנים, כי השימוש בצווארון הגן על השחקנים ומנע הפרעות ושיבושים גם בפעילות החשמלית של קליפת המוח (EEG) המתרחשים כתוצאה מעצם ההשתתפות במשחק זה, המצטיין בהתנגשויות פיזיות קשות מול הקבוצה היריבה.

אני סבור, כי עם צווארון בולם הזעזועים או בלעדיו, לו ידע מוחמד עלי לאן יוביל אותו האיגרוף שכה אהב ועד כמה יפגע במוחו ובאיכות חייו הוא היה יוצא במסע פומבי כנגד "ספורט" זה גם לטובת כל אותם מתאגרפים צעירים שהלכו בעקבותיו. זו הייתה יכולה להיות מורשת הראויה לכל שבח.

אבינעם רכס הוא פרופ' (אמריטוס) לנוירולוגיה ב"הדסה" ויו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית בישראל. המאמר בנוסח מקוצר פורסם ב"הארץ" בתאריך 25.9.2016. ד"ר עמית רכס, בנו של הכותב, הוא המדען הראשי של חברת ElMindA