בניסוי שנערך ביפן נבחנה ההשפעה של טיפולים שונים בחולים שסובלים מדלקת מפרקים שגרונית על הסיכון לזיהומים חמורים. החוקרים ערכו השוואה בין טיפול עם מעכבים של TNF-α לבין טיפול עם תרופות מסורתיות, לא-ביולוגיות, לשינוי מהלך המחלה (DMARD - (nonbiological disease modifying antirheumatic drugs).
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו 1,144 חולים, 646 מהם (592.4 שנות-מטופל) טופלו עם אינפליקסימאב או עם אטנרספט ו-498 (454.7 שנות-מטופל) טופלו עם DMARD.
בקבוצה שטופלה עם DMARD היה שיעור האירועים החמורים (SAE) בשנה הראשונה למעקב 9.02/100PY ושל הזיהומים החמורים 2.64/100PY. בקבוצה שטופלה עם מעכבי TNF-α היה שיעור SAE 16.04/100PY ושל הזיהומים החמורים 6.42/100PY.
היחס של שיעור השכיחויות היה 2.43 (רווח בר-סמך של 95% 1.27 – 4.65), ומייצג עלייה משמעותית. אנליזה מרובת-משתנים העלתה שהשימוש במעכבי TNF-α היא גורם סיכון בלתי-תלוי לזיהומים חמורים, עם סיכון יחסי 2.37 (רווח בר-סמך של 95% 1.11 – 5.05, p=0.026).
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: