מגזין

מי מפחד מרשלנות רפואית?

קיבוע שגוי של שבר בירך, סיבוך בשבר שכיח בקרסול, מיאלופתיה מפחידה וכישלון בניתוח עמוד שדרה הם רק כמה מתיאורי המקרה שהסתיימו בתביעת רשלנות ומתוארים בספרו החדש של פרופ' דוד מנדס-נשיא, מוותיקי האורתופדים בישראל

פרופ' דוד מנדס-נשיא. "אינו נרתע מלהצביע ולהתריע על משגיהם של הרופאים"

על מרפסת רחבה המשקיפה אל מרחבי הים מפסגת הכרמל, סביב שולחן עץ כבד תחת עצי אזדרכת, יושבים ארי, עורך הדין בגמלאות, שבא רעייתו, שירז אחותו, אחות במקצועה, וצוריאל בנה, שסיים לא מכבר את התמחותו בכירורגיה אורתופדית. בני משפחה וידידים נוספים מצטרפים אליהם מפעם לפעם ואל הכוסות נמזגים קאווה צוננת, קפה או שוקו חם מהול בוויסקי. התפאורה פסטורלית ונעימה אך הדיון שבו לוקחים חלק האורחים הוא רציני ומעמיק ועוסק בסדרה ארוכה של מקרים המתארים ניתוחים מתחום האורתופדיה אשר במהלכם התרחש סיבוך או שהתקבלה תוצאה בלתי צפויה ואשר חלקם הסתיימו בתביעת רשלנות שנתקבלה או נדחתה על ידי בית המשפט. כל מקרה עומד בפני עצמו וחוט של שיחה מחיי היומיום מקשר ביניהם.

הדמויות בספרו החדש של של פרופ' דוד מנדס-נשיא, "מי מפחד מרשלנות רפואית? תובנות על רפואה ומשפט" (הוצאת ספרי ניב), כולן דמיוניות. עם זאת, המציאות עולה על כל דמיון והאירועים המתוארים בספר אופייניים למציאות של עולם הרפואה והמשפט, ועל כן ניתן ללמוד מהם ולהפיק את הלקחים המתחייבים.

פרופ' מנדס-נשיא, מן הוותיקים והמוערכים בקרב האורתופדים בישראל, מומחה בכירורגיה אורתופדית בכל תת התמחויותיה ומומחה-על בהשתלות מפרקים, ניהל במשך עשרות שנים את המחלקה לכירורגיה אורתופדית ואת המרכז לשתילת מפרקים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה.

בדברי הפתיחה לספרו כותב השופט בדימוס פרופסור אמנון כרמי, פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, לשעבר נשיא הארגון העולמי למשפט רפואי: "המחבר אינו נרתע מלהצביע ולהתריע על משגיהם של הרופאים. כך הוא מונה את חטאיהם: התעלמות מהחולה, שטחיות מקצועית, אדישות, עייפות מחשבתית, היעדר ערנות, ובעיקר: גאווה ויהירות. יהירות המונעת היוועצות עם גדולים מהם...". המחבר מבקר את אותם רופאים שניזונים מתדמית מגלומנית של מקצועם ושכורח התחרות המקצועית מקהה את חוש השיפוט שלהם לגבי יכולתם. הוא קובל על אותם רופאים שהרפואה מבחינתם היא רק עיסוק ושמעייניהם נתונים לנושאים אחרים, ועוד יותר על אלה שאינם מפנימים יחס של אחריות וחמלה. כל אלה, כך מסכם המחבר, הרשלנות נמצאת על סף מפתן מרפאתם: "רשלנות של מנתח היא בחלקה ביטוי לאופיו. מנתח אמין וקפדן שאיננו מתייחס לשום פרט כמובן מאליו, בודק ומוודא בעצמו קטנות כגדולות, לא ייכשל ברשלנות".

"דוקטורס אונלי" בחר לפרסם פרק אחד מתוך 17 פרקי הספר, ביניהם: רשלנות רפואית במסופוטמיה, קיבוע שגוי של שבר בירך עם מסמרה מתוחכמת, סיבוך נוראי בשבר שכיח בקרסול, כישלון בניתוח עמוד שדרה, ארתרוסקופיה - טכנולוגיה ממוזערת, סיבוכים בשברים של עצמות האמה ועוד.

איחור קריטי באבחון

"יוגי הוא גבר בשנות החמישים המאוחרות לחייו שעבד כשכיר בעבודה פיזית תובענית באזור מגוריו. בריאותו היתה מאוזנת עם טיפול תרופתי במגוון מחלות שכללו סוכרת ויתר לחץ דם. בתיקו הרפואי תועד שנבדק מספר פעמים בידי רופאיו בקופת החולים, בין היתר, גם בגלל תלונות חוזרות על הפרעות מוטוריות ותחושתיות בגפיים עליונות ותחתונות המלוות בכאבי גב תחתון. כשהתלונן על אובדן תחושה בשתי כפות ידיו, הדבר היה אמור להדליק נורה אדומה, ולהפנות את תשומת ליבם של רופאיו אל חוט השדרה הצווארי. אבל רופאיו של יוגי ייחסו את התופעות הללו לנוירופתיה פריפרית, שהיא ליקוי תחושתי בגפיים. ככל הנראה הם היו לכודים בקונספט של ליקוי בתחושה כתופעה משנית למחלת הסוכרת".

"זה באמת סיבוך סוכרתי שכיח, לא?" העירה שירז.

"נכון, אבל תלונות על רדימות ועל תחושת שריפה גם בכפות הידיים וגם בכפות הרגליים מחייבות שלילה של פתולוגיה צווארית במקביל לאפשרות שאלו תופעות של נוירופתיה דיאבטית שהיא פחות שכיחה בגפיים עליונות. נוסף על כך, רופאיו היו לכודים בקונספט שגוי של הפרעה בכלי דם או בשמה הרפואי - ואסקולופתיה, שגם היא שכיחה במחלת הסוכרת, אף שלא הודגמה אצלו הפרעה לא בכלי דם קטנים ולא בכלי דם גדולים.

"למכלול התלונות על חוסר יציבות, חולשת רגליים, קושי בהליכה וכאבי גב, לא נמצאו סימוכין בבדיקה הקלינית ובהדמיה של עמוד שדרה תחתון. לכן, לדעתי, חובתם הייתה לשלול בעיה בעמוד השדרה הצווארי".

"מה שאתה מתאר נראה כמו העדר תשומת לב של יותר מרופא אחד", אמר ארי.

"כן, טיפלו ביוגי כמה רופאים, מספר אורתופדים שאליהם הופנה לייעוץ ובעיקר נויורולוג שעקב אחריו תקופה ממושכת. למרות התלונות החוזרות על תחושת שריפה בכפות הידיים, לא בוצעה בדיקה נוירולוגית בסיסית ואמינה של הגפיים העליונות במשך למעלה ממחצית שנה של מעקב, ולא הייתה התייחסות להחמרה המתמדת בכאביו ולהידרדרות בתפקודו וביכולותיו המוטוריות והתחושתיות. לדעת הנוירולוג, הבעיה הייתה מוגבלת רק לגב התחתון והצריכה רק טיפול שמרני".

"מה ראו בבדיקות ההדמיה ובבדיקות האלקטרוניות?" שאל ארי.

"המחדלים של רופאיו היו משמעותיים גם לכאורה בבדיקות אלו. הנוירולוג שגה פעמיים. הוא לא העריך נכונה את חוסר החשיבות של הממצאים הדלים בסי-טי של עמוד השדרה התחתון, וככל הנראה כשייחס את הממצאים המשמעותיים האלקטרומיוגרפיים בגפיים העליונות לשינויים ניווניים שנראו בצילומי הרנטגן של עמוד השדרה הצווארי. הוא הסתפק בהגדלה של מינון התרופות לכאבים שסבר שהם חלק מהנוירופתיה הסוכרתית".

"בשלב זה," אמר ארי, "על פי התיאור שנתת למהלך הטבעי של המחלה, אני מניח שהרופא הנוירולוג, שהוא מומחה למחלות עצבים, היה אמור להפנים שמצבו של הפציינט שבטיפולו מידרדר וכלל אינו סטטי. תכיפות ביקוריו וריבוי תלונותיו היו אמורים להבהיר לו שהוא מחטיא את האבחנה של בעייתו העיקרית".

"לו רק ביצע בדיקה נוירולוגית שגרתית אך קפדנית," העיר צוריאל, “היא היתה מעלה חשד לסימנים עצביים של המערכת העצבית העליונה, ובעזרת בדיקת תהודה מגנטית היה מזהה את התהליך ההרסני בצוואר".

"יוגי", המשכתי, "שאמונו ברופאיו פג לאחר הידרדרות מתמדת במצבו במשך כשנתיים, פנה ביוזמתו להתייעצות פרטית עם רופאה נוירולוגית. בדיקתה היסודית הדגימה את הכמות והרבגוניות של הממצאים שהחטיא רופאו הנוירולוג ואת חומרת מצבו: חולשה וכבדות בשתי הידיים, רדימות בכפות הידיים, תחושת חום באמות, רדימות ותחושת חום בכפות הרגליים, הליכה בלתי יציבה על בסיס רחב עם גרירת רגליים שאופיינית לחולשה ספסטית של שתי הגפיים התחתונות, החזרים ערים והחזרים פתולוגיים דו-צדדיים".

"כלומר, מתגלה כאן בצורה ברורה למדי טטראפרזיס ספסטית, שהיא חולשה ספסטית של ארבע הגפיים - גם התחתונות וגם העליונות, ומשמעותה נזק חמור מאוד בעמוד שדרה צווארי", אבחן צוריאל. "חולשה ספסטית", הבהרתי, "היא מצב שהידרדרותו עלולה להביא לשיתוק.

"בדחיפות מירבית", המשכתי, "בוצעה בדיקת תהודה מגנטית של עמוד שדרה צווארי, ובה נצפתה מיאלופתיה עם נזק סטרוקטוראלי של חוט השדרה בשלב מתקדם, משנית למחלה ניוונית של עמוד השדרה הצווארי. חוט השדרה נראה בהדמיה כשעון חול בגלל לחץ מכאני ממושך בשני מוקדים - בין החוליות השלישית והרביעית ובין החוליות החמישית עד השביעית".

"לפי מה שהסברת קודם, אפילו אני חושבת שהייתה זו אינדיקציה לניתוח", אמרה שבא. "ובדחיפות", הסכמתי. "הובהר ליוגי שיש לנתחו ללא דיחוי, ומטרת הניתוח תהיה לעצור את התקדמות המחלה המיאלופתית מבלי שניתן להעריך אם תהיה אפשרות של שיפור. וכך נעשה".

"איך בוצע הניתוח?" התעניין צוריאל, "מגישה קדמית או אחורית?".

"הפרוצדורה בוצעה מגישה אחורית ושוחרר הלחץ על חוט השדרה באזורים של אותן חוליות שנצפו בהדמיה - נכרתו הלמינות שמהוות את הקיר הגרמי האחורי של תעלת השדרה יחד עם הרצועות המעובות האחוריות, שגורמות גם הן ליצירת לחץ. פעולות אלו יצרו מרחב להתפרשות חוט השדרה לאחור ולהשתחררותו מהלחץ המעגלי שנוצר סביבו".

"אני למדתי על בשרי", שיתפה כפיר, "שבעיית עמוד שדרה צווארי, גם אם היא לא מורכבת כמו אצל יוגי בסיפור שלך ולא מחייבת ניתוח, גורמת סבל שלא יתואר. לכן אני תמיד קשובה לאפשרות שחלילה תחזור, וכשמתעורר צורך משתמשת בצווארון לתמיכה".

"חמסה חמסה בתי", שבא הקישה על שולחן העץ, ומיד סייגה, "למרות שאני לא אדם של אמונות תפלות".

"הניתוח שיפר את מצבו של יוגי?" שאלה כפיר.

"תגובה אופיינית לניתוח היא עצירת המחלה בלבד. יוגי נבדק כחצי שנה לאחר הניתוח, ובבדיקה תועדו חולשה וכאב בגפיים התחתונות. הוא לא היה מסוגל לקום מישיבה נמוכה, הליכתו הייתה איטית ומוגבלת והוא נעזר בקב ליציבותו. בכפות הרגליים חסרה לו תחושה של מגע, והוא חשש להתכופף בשל חוסר היציבות. בגפיים העליונות סבל מכאבים ומליקוי בתחושה, התקשה לבצע פעולות עדינות באצבעות ידיו, והתקשה בעבודות תחזוקה פשוטות בביתו בשתי ידיו. לא היה שיפור במצבו".

"הוא קיבל טיפול משקם?" שאלה שירז.

"גם באלו התקשה להתמיד כי שינויי אקלים השפיעו עליו לרעה, הגבירו את כאביו והרעו את תפקודו. נוסף על כל אלו, הוא סבל מדיכאון ומביעותי לילה ונזקק לטיפול פסיכולוגי ולתרופות נוירופתיות עם השפעה מסוימת על הכאב העצבי".

"טיפול בקנאביס יכול היה לעזור לו", הציע סוזה.

"אתה צודק, סוזה. הרופא שלו המליץ לו לאחרונה להשתמש בקנאביס כדי להקל את סבלו, ואני לא אתפלא אם תכיר אותו כקליינט.

"לסיכום המקרה של יוגי", פניתי בשאלה אל ידידיי, "האם לדעתכם נכשלו רופאיו? כל אחד מהם היה מומחה במקצועו וטיפל במגוון בעיות בשטח מומחיותו. כיצד להערכתכם קרה שאפשרו לתסמונת חמורה כל כך להחמיר תחת עיניהם?".

"אני אומר עכשיו משהו שאולי יישמע לכם מליצה", ארי היה הראשון להשיב. "לדעתי רופאיו ראו את מצבו, אבל לא התבוננו ולא התעמקו בו. המקרה של יוגי ככל הנראה לא היווה להם אתגר. הכרתי רופאי מרפאה רבים, רופאים כלליים וגם מומחים, שבעייתם הכרונית הייתה מחויבותם לטפל בכמות גדולה של פציינטים. המרוץ נגד הזמן בעבודתם התיש גם את הטובים שבהם, והשגרה החדגונית של מרבית הבעיות הרפואיות שראו בעבודתם הקהתה את חושיהם.

"לדעתי, כשרופא מאבד את החדווה שבעבודתו, אין פלא שבטיפול בפציינט שמופיע שוב ושוב, במקום שחשיבה לוגית תבהיר לו שבעיית המטופל לא נפתרה, נדבקת לפציינט תווית של טרדן או של מתחלה. מנסיוני בבית המשפט, רבות מתביעות הרשלנות הרפואית היו תוצאה של אדישות בגלל עייפות החשיבה והעדר ערנות של הרופא". ארי עצר את שטף דיבורו לנשימה עמוקה, ובאתנחתה שנוצרה אמרתי, "אספר לכם עכשיו על מקרה נוסף של מיאלופתיה צווארית, סיפור שמהלכו אחר לגמרי".

נושאים קשורים:  פרופ' דוד מנדס-נשיא,  רשלנות רפואית,  תיאורי מקרה,  מגזין,  פרופסור אמנון כרמי,  חדשות
תגובות

תיאור מקרים בחוכמה שלאחר מעשה ומתוך ידיעת התוצאה שלרופא המטפל בשעתו לא היה מידע שרק לאחר התוצאה התברר כי היה רלבנטי. כמו התיאורים של עורכי דין מומחים לרשלנות רפואית וכמו התיאורים של כתבי העיתון הידועים המתארים מקרה בהתאם לכתב אישום המתעלם לחלוטין מהמערכת כולה וקבלת החלטות בתנאי אי וודאות ולאחר מכן מכסה את הסיפור כביכול הוא דמיוני ולא פלא ששופט כותב הקדמה ושוב הרשלנות .
מספר כזה לא ינצל אפילו מטופל אחד ספר כזה אינו תורם לבטיחות . אולי להפך

אנונימי/ת
21.06.2019, 11:48

מי שניהל קמפיין למען סווטלנה לופו רוסו לא יטיף מוסר בענייני רשלנות פושעת.

אנונימי/ת
21.06.2019, 10:37

ממש משתיני שמן ג’ית ומרוצים בדבש
תאורים מלודרמטיים מתוך רומן למשרתות
ככה לא מתארים שגיאות

אנונימי/ת
21.06.2019, 11:07

האם יש מתנגדים למשפט האומר:
"רשלנות של מנתח היא בחלקה ביטוי לאופיו. מנתח אמין וקפדן שאיננו מתייחס לשום פרט כמובן מאליו, בודק ומוודא בעצמו קטנות כגדולות, לא ייכשל ברשלנות".
כמה אמת יש במשפט זה! כל בעל ניסיון יודע שכשלים שכיחים יותר אצל רופאים שמאחוריהם כשל אחד או יותר, מחקרים איכותיים בארה"ב הוכיחו זאת, ....

אנונימי/ת
21.06.2019, 13:46

וואלה אחי, הכרתי פעם מנתח שלא התרשל ואפילו לא טעה פעם אחת. הוא פשוט לא ניתח...

אנונימי/ת
21.06.2019, 11:21

עם כל הכבוד, מנדס חוטא בחטא היוהרה. שנוא נפשם של כלל האורטופדים, הוא חכם לאחר מעשה ומתפרנס היטב מללכלך על קולגות לשעבר. שכיר חרב שמכיר את שדה הקרב, אך בז ללוחמים

אנונימי/ת
21.06.2019, 11:57

ספר מיותר לחלוטין. אין חולק שקיימים מקרי רשלנות והם לא רבים. במקרים אילו יש מקום לפצות את התובע. הבעיה שרוב המקרים הם בתחום של אסכולות שונות שכולן לגיטימיות ואז רופא טוב מקצועי בעל ידע ויכולת נתבע מכיוון שיריבו כותב חוות דעת לא ענינית והרופא מואשם ברשלנות. התוצאה ריבוי בדיקות מיותרות , אי הקפדה על הנחיות קליניות , לאמור רפואה רעה וסתמית.

אנונימי/ת
21.06.2019, 11:57

ספר מיותר לחלוטין. אין חולק שקיימים מקרי רשלנות והם לא רבים. במקרים אילו יש מקום לפצות את התובע. הבעיה שרוב המקרים הם בתחום של אסכולות שונות שכולן לגיטימיות ואז רופא טוב מקצועי בעל ידע ויכולת נתבע מכיוון שיריבו כותב חוות דעת לא ענינית והרופא מואשם ברשלנות. התוצאה ריבוי בדיקות מיותרות , אי הקפדה על הנחיות קליניות , לאמור רפואה רעה וסתמית.

אנונימי/ת
21.06.2019, 13:45

נכון

אנונימי/ת
21.06.2019, 13:05

חולה שמציג אנמנזה כה ברורה, לא ברור כלל מאיפה הסלחנות לכאורה כלפי הרופאים שראו אותו עד האבחון. הם שגו- נקודה. ואין לזה שום קשר ל"איבוד חדוות העבודה" או לחץ בקליניקה, אלא לחוסר ידע ו/או זלזול במטופל וחוסר מקצועיות. זהו מקרה כ"כ ברור שאני,כפזיתרפיסטית יכולה רק להתבייש שיש מי שמציג אפילו צל צילה של "הצדקה" או סלחנות, כאמור, כלפי הרופאים שראו את המטופל. סטודנט לפיזיותרפיה, לו היה נופל מקרה זה לידיו לדיון, היה מצופה ממנו לפחות לשער אבחנות מבדלות שאף אחד מהרופאים לא העלה אפילו במוחו (מסתבר). למי יש זכות להצמיד תווית " של טרדן או של מתחלה." למטופל עם תלונות כאלה? להיות אדיש? אני תמהה על הסופר הפרופ. המכובד שהוא בכלל חושב שיש צידוק כלשהו לגישה כזו.

אנונימי/ת
21.06.2019, 18:55

אני בטוח שנראה גם ע״י פיזיותרפיסט או פיזיותרפיסטים. כדאי לנצל פורום זה שחברים בו כותבים לבתי המשפט (doctors only), על מנת להעלאת את המודעות, כפי שמציינת המגיבה מעלה, שהם גם מקצועיים וגם הם נושאים בנטל האחריות. במידה וכשלו ולא זיהו, שגם הם יעמדו למשפט

אנונימי/ת
21.06.2019, 13:41

יוגי בר

אנונימי/ת
21.06.2019, 13:48

רגע, זה ספר טיסה רומן למשרתות?

אנונימי/ת
21.06.2019, 13:54

כתיבה פח. אין משפחה אחת שמדברת בלשון כזו גם כל כולה מורכבת מאנשי רפואה. לשון מתנשאת ויהירה.

אנונימי/ת
21.06.2019, 14:14

המועצה המדעית צריכה לבדוק את עצמה, איך קרה שאחוז ניכר מהאורתופדים המומחים לא יודעים לזהות מיילופתיה צווארית

אנונימי/ת
21.06.2019, 15:43

תופעת הפנסיונרים המשועממים ששכחו רפואה מהי ועברו לחוות דעת לבט"ל/משפטים וכו' מביישת את הדור הזה. הזקנים של החבובות רק רוטנים ומקשקשים, אבל הפנסיונרים הללו מכפישים רופאים טובים ומוציאים שם רע למקצוע שרוב רובם של העוסקעם בו הם רופאים אחראיים ומסורים.

אנונימי/ת
21.06.2019, 18:03

קשקשן.אתה שוכח שחיי מטופלים נהרסו עקב רשלנות רפואית פושעת ??

אנונימי/ת
22.06.2019, 10:56

ספר חשוב מאוד שיעזור לציבור המטופלים.
כתוב בלורה קצת מגוחכת -- אך העיקר התוכן.
ספר חשוב מאוד !!

אנונימי/ת
23.06.2019, 01:48

אין שום תועלת במקרים דמיוניים. הכותב ומי שמציג אותו חוטאים ביוהרה רבה. נראה שהכותב מתאים לתיאוריו ולניתוחיו את הרופאים המדומים