ההשפעה של פעילות גופנית על תפקוד ומבנה הלב בסוכרת מסוג 2 עם או בלי קרדיומיופתיה סוכרתית, טרם מובנת עד תומה. נכון לעריכת מחקר זה, תוצאות המחקרים היו שנויות במחלוקת עם שונות בתוצאים עקב מגוון האופנים בהם בוצעה הפעילות הגופנית.
עוד בעניין דומה
מטרתה של סקירה זו הייתה לבחון ההשפעה של פעילות גופנית התערבותית, וסוגים שונים של פעילות גופנית, על תפקוד ומבנה הלב בסוכרת מסוג 2, על ידי סקירת ספרות שיטתית ששילבה מחקרים קליניים וטרום-קליניים.
בוצע חיפוש ספרות שיטתי במספר מאגרי מידע רפואיים (PubMed, יWeb of Science, PEDro) בכדי לזהות מחקרים שפורסמו עד לתאריך 2 באפריל, 2018. בסקירה נכללו מאמרים שכללו פרוטוקול פעילות גופנית שהוגדר היטב, ואת רמת התפקוד הלבבי של חולי סוכרת מסוג 2. כמו כן, נכללו בסקירה מודלי-חיה מתוקפים.
בקרב חיות סוכרתיות, השיפורים בתפקוד הדיאסטולי והסיסטולי של הלב דרך פעילות גפנית טיפולית יוחסו בעיקרם להיווצרות מופחתת של קולגן. בקרב חולי סוכרת מסוג 2 שביצעו אימוני סיבולת והתנגדות משולבת, נצפו שיפורים בתפקוד הדיאסטולי של הלב, אך לא נצפו שיפורים עקביים בתפקוד הסיסטולי. שיטות שונות של פעילות גופנית התערבותית, וסוגים שונים של פעילות גופנית, היו יעילים במידה שווה בשיפור מבנה הלב ותפקודו.
החוקרים הסיקו שפעילות גופנית משרה שיפורים מובהקים בתפקוד הדיאסטולי של הלב ומיטיבה עם ההתארגנות המחודשת של רקמתו (Cardiac remodeling), בסוכרת מסוג 2 ובמודלי-חיה של קרדיומיופתיה סוכרתית. הפעילות הגופנית לא בהכרח משפרת את התפקוד הסיסטולי או את המבנה של החדר השמאלי בלב, ללא קשר לסוג הפעילות הגופנית. מכיוון שכך, פעילות גופנית התערבותית צריכה להיות אבן פינה בטיפול בחולי סוכרת מסוג 2, לא רק כדי לשפר את איזון הסוכר, אלא גם כדי לחזק באופן סגולי את התפקוד הלבבי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
