מגזין

על כדורסל ורפואה: פסק זמן בצל הקורונה

הם ויתרו על קריירת כדורסל מפוארת לטובת הגשמת חלום ילדות, הם מסבירים כיצד ערכי המשחק הקבוצתי מלווים אותם גם ברפואה ויש להם כמובן מה להגיד על מגיפת הקורונה. אלכס דורון מציג ארבעה דורות של כדורסלנים-רופאים

שלושה מהם כבר היו בבידוד והרביעי "בינתיים לא". אין בין ארבעתם שום קשר משפחתי או אחר: האחד הוא בן 72 מראש פינה, השני בן 66 ממדריד, השלישי בן 59 מחיפה והרביעי בן 29 מקולומבוס, אוהיו, ארה"ב. ובכל זאת, יש בין ארבעתם הרבה מהמשותף: כל אחד מהם החליף בנקודת זמן מסוימת את הכדור הכתום או המפוספס בחלוק לבן מעומלן וסטטוסקופ. "הגשמת חלום ילדות", הם מגדירים את המעבר מקריירה מרשימה בכדורסל-עלית, ברמה הגבוהה ביותר, מקומית וגם בינלאומית באותה העת, לקריירה ברפואה. לארבעתם יש גם מה לומר ולא מעט על הקורונה.

המבוגר ביניהם, ד"ר קלין שפירא, מומחה בכירורגיה אורולוגית ועד לא מכבר סגן מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת ולפרק זמן קצר מנהלו בפועל עד שפרש לגמלאות ומאז כשנה ומחצה הוא במשרה חלקית באגף השיקום לנכי צה"ל בטבריה, עדיין משחק בליגה בכדורסל, במדי ראש פינה שעלתה מליגה ב' ל-א'.

הוא הכדורסלן הפעיל המבוגר ביותר בישראל, אולי גם בעולם. ב-2 וב-4 במארס 1967 באיצטדיון יד אליהו, ללא גג ולעיני 5,000 צופים, השתתף כצעיר ביותר בחבורה ב"נס בדלונה" – שני המשחקים ההיסטוריים שבהם ניצחה מכבי תל אביב, ללא אף זר, את חובנטוד הספרדית.

קלין שפירא, 1.97 מטר, גופיה מס' 7, לצידם של טל ברודי, חיים שטרקמן, אמנון אבידן ואחרים, היה אז מחליף ראשון לסנטר האגדי לא פחות, תני כהן-מינץ ז"ל, לימים אל"מ ומהנדס, וקלע במשחק הראשון ארבע נקודות ובשני 11. לאחר מכן נסע ללמוד רפואה בבולוניה, חזר לישראל ואז הצטרף להפועל חולון הצעירה שהודרכה על ידי פיני גרשון ובה שיחק שתי עונות והעלה אותה חזרה לליגה הבכירה. לאחריהן, עבר לצפון הארץ "כי הנוף היפה של הגליל פשוט הקסים אותי".

ד"ר קלין שפירא, מומחה בכירורגיה אורולוגית, עם נכדתו ורעייתו. "אפשר להחזיר את הספורט לפעילות מלאה. אפשר לקיים משחקים באיצטדיונים הפתוחים וגם עם קהל"

"התכוונתי להתמחות בגינקולוגיה ומיילדות אבל לאחר שנה עברתי לאורולוגיה", מספר ד"ר שפירא, "וכל הזמן המשכתי גם בכדורסל: במכבי טבריה, צפת, כרמיאל, חצור. אצלי זה הלך תמיד במקביל. גם כסטודנט לרפואה באיטליה וגם כשהיו 15-10 תורנויות בחודש נהניתי משני העולמות ומצאתי שהכדורסל גם תרם, ערכית, לרפואה שלי. עד היום אני חושב שזה גם סוג של תרפיה.

"במכבי, מילדות ומהנעורים, וגם בקבוצות האחרות שבהן שיחקתי היתה חברות עמוקה בין השחקנים, במגרש ומחוצה לו. זה היה תמיד צוות שכולם היו מוכנים לעזור האחד לחברו. ידענו שיש עם מי לצאת למלחמה. מאמני האגדיים במכבי, יהושע רוזין ורלף קליין זכרם לברכה, חינכו אותנו שההגנה היא המשמעותית ביותר במשחק. זה אומר: משחק צוות הדוק, רצון ולתת מכל הלב. אלה ערכים, לצד הערכים שכל אחד מביא עימו מהבית, שגם נדרשים בעבודה הרפואית: לראות בטיפול בחולה שלפניך משימה; להיות מוכן לתת את כל הנשמה. אלה אמנם שני עולמות שונים במהותם ובכל זאת במובנים רבים מאוד-מאוד דומים. ברפואה כמו בכדורסל חשובים מאוד האמון וההדדיות.

"שנים רבות ב'זיו' הייתי אחראי על ניהול סיכונים. בעבודת צוות במחלקה חייבת להיות תמיכה הדדית, לתת גיבוי וכשיש חלילה טעות או כישלון, ללמוד מהם מהר כדי לתקן. לשם כך נדרש לידך כל הצוות התומך, שזה ממש כמו בכדורסל עם שחקני הספסל וכל בעלי התפקידים החרוצים שמסביב".

"יש אצלנו התנהלות היסטרית סביב הקורונה שאינה במקומה"

על מגיפת הקורונה בישראל יש לד"ר קלין שפירא דעה מוצקה, גם לאחר עשרה ימים בבידוד שאליהם נכנס לאחר שהתברר ששכן-חבר שביקר אצלו חלה. "יש אצלנו התנהלות היסטרית שלא במקומה. אין זה אומר שאני לא לוקח את המחלה ברצינות. קודם כל האיומים שהמטירו יום אחרי יום על הציבור. כך לא מנהלים את הדברים! כשסגרו את ישראל בתחילת המשבר והיינו מעין אי, זה היה צעד נכון, אבל כאשר אפשרו להכניס לכאן אלפי אנשים שהגיעו מחו"ל היה צריך מיד לבודד אותם ולא לאפשר להם לפזר את הנגיף בכל מקום אליו הגיעו.

"היו צריכים ממש מלכתחילה לבצע הרבה מאד בדיקות - עשרות אלפים מדי יום, ולדאוג שהתוצאות יגיעו מהמעבדה בתוך שעות מעטות, מקסימום ביום שלמחרת. הרי בכל קופת חולים מקבל המבוטח תוצאות בדיקות דם עוד באותו היום. לא ניתן להשיג יעד חיוני זה – המספק גם את המידע בדבר הצורך בבידוד או לא – כאשר את פיענוח כל הבדיקות מכל הארץ ביצעה מעבדה אחת. זה לא חלחל למקבלי ההחלטות בזמן.

"לדעתי ניתן היה בדרכים אחרות למנוע את הקטסטרופה הכלכלית. אבל כאשר מניעים פוליטיים משתלבים בהחלטות, לא מתאפשר לגורמי המקצוע לבצע את עבודתם ולעמוד במשימה שהציבו.

"אני חושב שאפשר להחזיר את הספורט לפעילות מלאה. אפשר לקיים משחקים באיצטדיונים הפתוחים וגם עם קהל. לחייב את הצופים במסיכות, לפקח על כך בכניסה ובכל זמן המשחק. להגביל את מספרם ביציעים לכדי מחצית מהתפוסה: במקום 30 אלף – רק 15 אלף, ואת כל זה לבצע עם הרבה הסברה, שוב ושוב להנחות את הציבור בכללי ההתנהגות המתחייבים".

לגבי הנחיות לשחקנים עצמם, אומר ד"ר שפירא: "יש לבצע בכל קבוצה בדיקות אחת לשבוע או שבועיים; להורות להם לשמור על אורח חיים ספורטיבי ולא לצאת לבלות בכל התקופה הזאת במקומות ציבוריים הומי אדם. להדגיש שוב ושוב כי העיסוק בספורט זו הפרנסה שלהם ושעליהם לשמור על עצמם, לקחת אחריות ולהדגיש כי מניעת ההידבקות היא גם בידיהם. יש צורך ליצור אמון הדדי וזה הרי ערך מרכזי אותו הבאתי מהקריירה שלי בכדורסל".

שאג על האוהדים החוגגים: "תחזרו הביתה מיד!"

צעיר מעט מקלין הוא ד"ר חואן אנטוניו קורבלן, 1.88 מטר, מכוכביה האגדיים של ריאל מדריד המהולל.  תמיד עניו, הוגן, מכבד יריבים. עד מהרה קנה לו שם כסטודנט מבריק, קרדיולוג עתיר מוניטין ויוקרה בספרד, אישיות נערצת.

לראשונה ראינו אותו בתל אביב בינואר 1976, הצעיר בחבורה, בן 22, גופיה מס' 11 לצידם של שחקנים שנכנסו לפנתיאון הכדורסל האירופאי – שצ'רביאק, ברבנדר, ליוק, ראמוס והמאמן רב התהילה "לולו" סאינז.

ד"ר חואן אנטוניו קורבלן, קרדיולוג מומחה, יועץ ברפואת ספורט ותעסוקה. "צריך להכיר בכך שספורט הוא סוג של תרופה"

התמונה החקוקה בזכרוני הפרטי: חואן אנטוניו יושב על הרצפה ליד חדר ההלבשה ביד אליהו, בהפסקת משחק – או בפסק זמן לכמה דקות באימון – פשוט-רגליים, גבו לקיר, עדיין מיוזע במדי "ריאל", שקוע בספר אנטומיה עב כרס. "בשבוע הבא", אמר כבדרך אגב, "יש לי בחינה חשובה בבית הספר לרפואה. אני לא מבזבז אפילו דקה בהכנות לקראתה".

לימים, בהזדמנות אחרת, אמר לי: "אינני רואה עצמי 'גאון עתידי בכדורסל'. אני רוצה להיות רופא. זה חלומי מילדות". בפעם אחרת אמר: "הצלחתי כנראה לקשר רעיונות משתי האהבות שלי, כדורסל ורפואה".

לאחר שפרש מהמשחק, בגיל 36 ולאחר 17 שנה בריאל על שלל תאריה ועוד שתי עונות ב"וואיידוליד" כשהוא כבר רופא בכיר בבית החולים האוניברסיטאי במדריד, פנה גם לחקור את תסמונת הפיברומיאלגיה הכרונית, שימש יועץ ברפואת ספורט ותעסוקה וגם התפרסם בספרו "שיחותי עם מירזה" (על שיחות הנפש שקיים עם חברו לקבוצה מירזה דליבסיץ', גם הוא כוכב ענק שנפטר בדצמבר 2001).

בהמשך הקים ד"ר קורבלן לפני שנתיים את מה שהוא מחשיב כמפעל חייו: מרכז רב תחומי בקמפוס אוניברסיטת לה-סאלה (LaSalle IRF) לשיקום תפקודי, פרויקט שנועד לדבריו גם למניעת מחלות ומאגד תחת קורת גג אחת קרדיולוגיה על שלל תחומיה המגוונים, רפואת טראומה, שיקום, פיזיולוגיה ופתולוגיה. תכנית השיקום מותאמת אישית.

"אני מאמין גדול בכך שספורט הוא אלמנט מקדמי בטיפול ולשם מניעת מחלות. הצורך לטפל במצב שבו יש ירידה תפקודית של האדם דומה בעיני לחיסון. צריך להכיר בכך שספורט הוא סוג של תרופה".

הוא שהה בבידוד בחודש מארס כאשר מגיפת הקורונה היכתה בעוצמה רבה במיוחד במדריד, עד כדי קריסת מערכת הבריאות ובתי החולים בה. תוך כדי כך פרסם טורי דעה בעיתונות המקומית. יש לו קהל קוראים גדול ונאמן.

בחודש שעבר, לאחר שקבוצת הכדורגל של ריאל זכתה באליפות ספרד ועשרות אלפים אם לא מאות אלפים מתושבי העיר הנלהבים יצאו לרחובות לחגוג, מיהר ד"ר קורבלן נסער כולו לתחנת הרדיו "מארקה", שיש לה המוני מאזינים אדוקים ופשוט שאג עליהם: "תחזרו הביתה! מיד! זה לא הכרחי וזה גם לא חכם להתקהל עכשיו. זה מסוכן! יש דברים הרבה יותר חשובים בעת הזאת מאשר לחגוג את הזכייה באליפות. אל תבזבזו זמן על חגיגות מיותרות. שימרו על עצמכם, יש לפנינו עתה בעיה יותר רצינית להתמודד עימה. תקשיבו לי היטב!".

"בחורף יהיה כאן קוקטייל של מחלות"

השלישי ברביעיה הזאת הוא פרופ' איתי שביט, 1.74 מטר, גופיה מס' 6 במשך שש שנים בתחילת שנות ה-80 בהפועל חיפה מליגת העל בכדורסל הישראלי, רכז, פוינט-גארד (PG). בקבוצה שיחקו לצידו כוכבים מאותה העת כמו חיים זלוטיקמן, מוטי אמישה, ג'ון ויליס וגם בארי לייבוביץ שסיים בה את הקריירה שלו. אחר כך ירד ליגה לעונה אחת בקריית מוצקין. כיום הוא מנהל המחלקה לרפואה דחופה ילדים במרכז הרפואי רמב"ם, יו"ר החוג לרפואה דחופה בהר"י ויו"ר החוג האקדמי בפקולטה לרפואה בטכניון.

פרופ' איתי שביט, מנהל המחלקה לרפואה דחופה ילדים ברמב"ם, יו"ר החוג לרפואה דחופה בהר"י. "היתה לי מנורה קטנה דבוקה לכריכת הספר, ישבתי תמיד בספסל האחרון באוטובוס השחקנים"

"אני העברתי את כל האנרגיות שלי מכדורסל לרפואה", סיפר פרופ' שביט. "כשהתחלתי ללמוד לקחתי איתי לכל נסיעה למשחק-חוץ את ספרי הלימוד שלי. היתה לי מנורה קטנה דבוקה לכריכת הספר, ישבתי תמיד בספסל האחרון באוטובוס השחקנים.

"ערכים ותובנות מהכדורסל עזרו לי מאוד ברפואה: מעל לכל – חשיבות עבודת הצוות. במיון, למשל, כשיש הרבה חולים ממתינים, חייבים לראות את התמונה הרחבה, שכל הזמן זזה וכל הזמן בתנועה. זה דומה מאוד למה שמחנכים אותך כשחקן כדורסל – לראות את כל המגרש. 'ראיית משחק' קוראים לכך. היתה לי פעם מתמחה, סטודנטית צעירה שגם לה היה עבר בכדורסל. אמרתי לה: 'את צריכה להיות כל הזמן בדריכות, כמו במגרש'.

"אבל לצד זה, מבחינה ערכית, הכדורסל גם מלמד אותך להיות צנוע, לדעת לקבל הפסד וכישלון. אנחנו כרופאים רוצים להאמין שעלינו לנצח ברוב הזמן, אבל לעתים יש גם הפסד ואז על כלל חברי הצוות המטפל לדעת להתעשת מהר, לעודד האחד את חברו, להפיק לקח כדי להמשיך קדימה, להרים את הראש. מהכדורסל נכנס אצלי גם הביטוי 'מאני-טיים'.

"הנה דוגמה קטנה: הגיע אלי בן 12 והיה צורך לבצע לו בדיקה נוירולוגית של תפקודי המוחון. שאלתי אותו אם הוא משחק כדורסל וכאשר השיב בחיוב, הוריתי לו לבצע תנועות מסוימות, כולן ממש מתחום הכדורסל. זה הקל עליו לעבור את הבדיקה, הוריד ממנו לחץ נפשי וגם נתן לי תובנות הרבה יותר מדויקות על מצבו".

על משבר הקורונה אומר פרופ' שביט: "אנחנו מבינים עתה שמחלת הקורונה כנראה פחות מסוכנת לילדים, אבל היא בעיה מורכבת למבוגרים. ילדים לרוב רק נשאים של הנגיף. הקורונה אצלם איננה מחלה. ילדים כנראה יותר מוגנים לנגיף כמחולל מחלה. ככל שהילד צעיר יותר, הוא כנראה מוגן יותר מפני התפתחות של מחלה קשה. כמובן, בתנאי שאין לו מחלות רקע.

"אבל לא כך פני הדברים בקרב מבוגרים ובוודאי בגילים הגבוהים. השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב – מחלות רקע שכיחות בגילים המבוגרים – תורמות להחמרה במצבו של אדם שנדבק בנגיף. אנחנו רואים פחות בני 40-30 במצב קשה, לעומת התמונה הנראית באוכלוסיה כשמכה השפעת העונתית.

"בנקודת הזמן הזאת, מה שמדאיג אותנו, כרופאים, הוא החורף המתקרב. אסור לנו להגיע למצב שבו היתה מדריד. החשש הגדול שלנו שבחורף יהיה קשה יותר משום שהקורונה תשתלב עם השפעת העונתית ומחלקות ילדים יתמלאו, ולא רק הן. בנוסף, נראה יותר חולים עם מחלות נשימתיות אחרות שהן קשות יותר בקרב ילדים, במיוחד בחורף. בקיצור, יהיה כאן קוקטייל של מחלות. יש עתה היערכות משמעותית, להבנתי, בכל בתי החולים בארץ, בוודאי אצלנו ברמב"ם, לקראת חודשי החורף.

"אצלנו מקימים מיון ביולוגי שבו יבוצע המיון ההכרחי כדי לברר ולבדל מי חולה באיזו מחלה מתוך כל ה'קוקטייל'. הפעילות תהיה אז מורכבת וקשה יותר אבל היא הכרחית. הצוות יחויב במיגון מלא, כולם ייראו כמו אסטרונאוטים ולכן יהיה צורך בתחלופה גדולה של כוח האדם. החשש הוא שגם מחלקות הקורונה יתמלאו מהר יותר מכפי שזה נראה עתה. לכן, יהיה צורך במיון הרבה יותר קפדני והפרדה מהירה של החולים מאחרים".

"אביא אל הרפואה כל מה שלמדתי מהמשחק"

האחרון ברביעיה הוא ארון קראפט (Aaron Craft) בן 29, 1.88 מטר, PG,  גופיה מס' 4, שהיה כוכב מבטיח בנבחרת אוניברסיטת המדינה של אוהיו (OSU). צפו לו עתיד מזהיר והרבה מאוד כסף ב-NBA, הוא הספיק להיות בקבוצת הפיתוח "סנטה קרוז" של ה"גולדן סטייט ווריורס", אבל משום שלא היה גבוה מספיק לטעמם של מאמניו, עבר לאירופה, שיחק במונקו, בבודוקנוסט במונטנגרו במסגרת היורוליג וב"דולומיטי אנרגיה" מהעיר טרנטו באיטליה. שם רכש את ליבם של אוהדיהן ובכל מקום נודע כ"אינטלקטואל וספורטיבי", מנהיג שתקן.

ארון קראפט. הציוץ בטוויטר על פרישתו מכדורסל הפך לויראלי

התקשורת האמריקאית עקבה אחריו בעניין רב משום שגילתה כי לצד הצטיינותו במשחק – ב-2015 נבחר לשחקן ההגנה הטוב ביותר בליגת המכללות – הציג ציונים גבוהים במיוחד בלימודיו במדעי התזונה. העיתונאים והצלמים הבחינו שבהפסקות באימונים הוא שקוע בקריאת התנ"ך והברית החדשה, והוא סיפר שהוא נוצרי מאמין למרות שהוריו אינם מבקרים בכנסיה.

באוקטובר 2019, הרבה לפני הקורונה, העניק ראיון לחשוב ולמוערך בעיתוני איטליה ה"קוריירה דלה-סרה" והתוודה: "מילדות היה לי חלום והשתוקקתי ללמוד רפואה. כיוונתי עצמי לקראת היום שבו אפרוש מכדורסל ואלך להגשים את החלום הזה, ייתכן מוקדם מהרגיל בקריירה של כדורסלן. כשזה יקרה, הרפואה תחליף את הכדורסל בחיי, אבל אביא אליה את כל מה שלמדתי מהמשחק".

ארון קראפט עם אשתו ובנו. "אני מועיד עצמי לעזור לאנשים אחרים"

"בעיני", אמר קראפט, "רפואה זה שילוב של הלימוד התיאורטי עם האמפירי ויש כאן גם לא מעט מה שניתן לכנות 'עקבות של כדורסל' ברמה הגבוהה ביותר. רפואה כמו כדורסל זו עבודה שדורשת שילוב כוחות ומסירות. אני מועיד עצמי לעזור לאנשים אחרים. בעיני הרפואה לעולם איננה מלאכה קונבנציונלית ואם מתבוננים לעומק רואים שאיננה מנותקת מהספורט. אני הדרכתי את עצמי בכיוון הזה".

בחודש שעבר, כשהוא משלים בידוד ומצוי בסגר שהוטל על העיר טרנטו, קיבל קראפט את ההחלטה ובישר עליה בציוץ בטוויטר שעד מהרה הפך לויראלי, פשט בין מעריציו באיטליה והגיע גם לארה"ב. אפילו המגזין הכלכלי "פורבס" הקדיש לכך אייטם חדשותי: "אני פורש מהכדורסל, הגיע הזמן. מתחיל ללמוד רפואה, מתחיל פרק חדש, מלהיב, מרגש ואני מאוד נרגש לקראתו ואסיר תודה מעומק הלב לכל מי שסייע לי עד כה". מיד לאחר מכן הודיע שהתבשר כי עבר בהצלחה רבה את כל בחינות הכניסה (MCAT) ויחל ללמוד ממש בימים אלה בקמפוס האוניברסיטאי הגדול ביותר בארה"ב, ב-OSU.

"איני יוכל לדמיין לעצמי שהייתי מסוגל לעשות זאת אלמלא אשתי", טרח להדגיש. "היא עשתה את הניסיון והחוויה שלי לטובה הרבה יותר".

ב-3 במארס עוד הספיק לשחק בטורניר בסרביה ואז הופסקה פעילות הכדורסל בליגה האיטלקית ובאירופה בגלל פנדמיית הקורונה. כאשר ממשל ארה"ב יעץ לאמריקנים השוהים בחו"ל לחזור הביתה או להסתכן שיישארו פרק זמן לא ברור מחוץ לגבולות ארה"ב, קיבל את ההחלטה לשוב מיד הביתה ולהיכנס שוב לבידוד. הוא עבר עוד כמה בדיקות בהן נמצא שלילי לנגיף ואחר כך שוב ארבע בדיקות נוספות לצורך אשרור הממצאים. "הבנתי", אמר אז קראפט, "שכאן מסתיים פרק בחיי".

נושאים קשורים:  ד"ר קלין שפירא,  ד"ר חואן אנטוניו קורבלן,  פרופ' איתי שביט,  ארון קראפט,  כדורסל,  לימודי רפואה,  קורונה,  ספורט,  קריירה,  חדשות,  מגזין
תגובות
אנונימי/ת
21.08.2020, 14:58

כתבה נהדרת! תודה

כתבה טובה מאוד. יש עוד כמה כדורסלנים - רופאים מברית המועצות, ביניים אלפי ברית המועצות לשעבר

אנונימי/ת
21.08.2020, 23:27

מעניין, מי? זוכר שמות? לא מכיר כאילו מברית המועצות

23.08.2020, 14:55

כתבה מעולה.
ד"ר קלין שפירא זכור לי לטוב מתקופת עבודתי בזיו. איש מקצועי, טוב לב וחברתי.

25.08.2020, 12:59

היי ידידי היקר והמוכשר! תודה רבה!

25.08.2020, 12:58

כתבה מאלפת, כתובה בכשרון רב. מעלה זכרונות מהעבר הרחוק וחוויות בלתי נשכחות. תקופה שספורט היה לשם ספורט והתגמול לא בא לביטוי בכסף. תודה לאלכס דורון היקר ולמגיבים.